מאגר שאלות ותשובות

לא. מה שכתב בענין אשה שהרגישה ולא מצאה דם, והביא שם בשם ספר שבט הלוי שאשה שנטמאה בשל הרגשה ללא מציאת דם – לא תברך על טבילתה, שכן הטבילה הוא מספק. ועיין ל"רב פעלים" (יו"ד ח"א, ל"ז) שהסתפק באשה שהוחזקה נדה בשכנותיה שראוה לובשת בגדים המיוחדים לנדתה, שאינה נאמנת לומר טהורה אני אפילו אם תתן אמתלא, במקרה זה חייבו אותה חכמים לספור ולטבול כדין נדה גמורה, והסתפק אם צריכה לברך על הטבילה, שהרי היא יודעת בעצמה שהיא טהורה ואינה צריכה לטבול. והעלה שם כיון שחכמים הטילו עליה חיוב של טבילה כיון שדנו אותה לנדה גמורה, בכך הם הטילו עליה מצווה גמורה ולכן צריכה לברך, והה"ד בנידון דידן שצריכה לברך.

מקילים כדין כתם. [שו"ת חתם סופר יו"ד סי' קפ"ב.]

כל מקרה לגופו צריכה לשאול חכם, אבל הכלל אצלנו הוא כך: אם רואה פעם פעמיים דבר לח מחמירים לה, אבל אם רגילה כל הזמן לראות מקילים לה.

לא. [וכמו שהסיק בשו"ת חתם סופר יו"ד סי' קס"ז שדחה דעת הנודע ביהודה מהדו"ק יו"ד סי' נ"ה (שס"ל דהוי מדאורייתא), ועי' חתם סופר שם סי' קנ"ג וערוך השולחן סי' קפ"ג אות ס"ג, וכ"כ בערוך לנר בחידושיו לנדה (נ"ז ע"ב) שכתב: "ולא ראיתי לשום אחד מן הפוסקים שיאמר כן שהוי הרגשה מהתורה" ע"ש.]

יש היום מכשור שאפשר לדעת, אבל לא ע"י מראה הדם. [עי' נדה (כ' ע"ב): "רבי חנינא הוא דחכים, כולי עלמא – לאו חכימי הכי. אמר רבי יוחנן: חכמתא דרבי חנינא גרמא לי דלא אחזי דמא, מטמינא – מטהר, מטהרנא – מטמא" וכו'.]

אין זה מכובד שנשים וגברים ישבו בשיעור משותף בנושא טהרת המשפחה.